ביוון העתיקה היו מקיימים את אסיפת האנשים החופשיים כדי ליידע את

 משתתפיה בדבר החלטות המצביאים או הנסיכים.

אסיפה זו הייתה מתכנסת בכיכר הראשית של העיר, ואי לכך, במשך הזמן, נקראה הכיכר על שם אסיפה זו. כיכר זו הפכה להיות מרכז חיי הכלכלה, הפוליטיקה והתרבות. בנוסף להיותה המרכז הכלכלי של העיר, היא היתה גם למרכז הרוחני/מוסרי המקודש של העיר; באגורה (Agorà) היה מתאסף העם כולו לחגיגות הפולחן הדתי, ומהכיכר יצאו התהלוכות הדתיות הגדולות; במועדי - פנאתניאה (Panathenaea) התהלוכות החשובות ביותר יצאו מה- לאוקוריון (Leocorion)
שבאגורה, בדרכן עד לאקרופוליס (Acropolis).

אי לכך, שם, באגורה, התקיימו חגיגות הדת הגדולות, פולחני הקדושה, שם נערכו המשפטים, נדונו נושאים שונים רבים וכל האזרחים היו רשאים להשתתף בדיונים ולהביע את דעתם. אולם אדם שביצע פשעים או שהוטלו עליו עונשים קשים, לא היה רשאי להיכנס לאזורים המקודשים, ונמנעה ממנו הכניסה לאגורה.

בתקופות הארכאיות, כאשר חלק ניכר של התרבות השלטת הועבר עדיין במסורות שבעל פה,
האגורה היתה המקום בו הרָאפסודים והאָאֶדים (Rhapsode & Aedo- משוררים, זמרים, נביאים) היו מציגים את יצירותיהם או את יצירות הומרוס ומפרשים אותם, כפי שמעיד על כך קסֶנופאנה
(Xenophanes). הם היו, למעשה, נציגי עוצמתה העיקרית של סופיה (Sophia- החוכמה או אלילת החוכמה) בעולם היווני כולו, ואכן, דווקא באגורה ארע שסוקרטס, שהיה אחד מגדולי הפילוסופים, פרס בפני הקהל את עומק מחשבותיו וקרא תגר על חכמי העיר, תוך שהוא מרוקן מתוכן את הצהרותיהם בעזרת נשק האירוניה וההיגיון הצרוף; ואכן בשל כך מייצגת אגורה עד היום את שורשיה העתיקים ביותר של תרבותנו, כיון ששם, באגורה, נולדו והתפתחו יסודות החשיבה המערבית, שם למדו ההוגים הגדולים לאהוב את הידע הצרוף ולהעריצו, בדיוק כפי שמציין זאת פלטו (Plato) ב- פרוטאגורה (Protagora) שלו: "בוערת בי התשוקה ללמוד, אך השדות והעצים אינם מסוגלים ללמדני דבר, ולפיכך לומד אני מן האנשים הנמצאים במרכזה של העיר".

האגורה מהווה את לב-ליבה של הפוליס, היא העיר והיא המרכז והמוקד של הפעילות הפוליטית של העיר; שם שומעים את החדשות, שם נוצרות דעות וחוויות, שם נקבעות חוות דעת המשותפות לאנשים ולאירועים, וסביר להניח שבאגורה היה ממוקם גם בית הכלא, שבו בוצעו פסקי דין של הוצאה להורג, ושם היו גם מגורי ה- אחד-עשר, הלא הם פקידי הציבור ומפקדי המשטרה העירונית.

ליד מבני הציבור העיקריים, התנוססו באגורה רבים מן המקדשים הנערצים ביותר: הלאוקוריון
(Leocorion), מקדשו של אפולו פאטרו (Apollo Patroo), חצרו המקודשת של אאקו (Eaco), האכסדרה של זאוס המשחרר (Zeus). פה ושם הוקמו מזבחות, כמו זה שהוקם לכבוד זאוס, או פסלים ששימשו לפולחן, כמו אלה של האפונימים (Eponym-  שמות אנשים שניתנו למקומות).

מזבח לשנים-עשר האלים, שהוקם ע"י פיזיסטראטוס (Peisistratos- טירן באתונה), בצד הדרומי של מרחב זה, סימל את מרכזה של העיר, ובנקודה אחרת של הכיכר ניצב המזבח הרחמים.

 הכיכר כולה הייתה מוקפת בנייני ציבור, ביניהם משרדי ניהול העיר, שנקראו הטולוס (Tholus). לידם היה אזור המגורים של הפריטאנים (Pritani- פרנסי העיר ושופטיה), ובהמשכו היה המקום בו הייתה מתאספת מועצת החמש-מאות. באותה קבוצת בניינים נמצאו גם המטרואו (Metroo), מקדש צ'יבֶלֶה (Cybele-  אלילת הטבע), ששימש כגנזך המדינה, וכן היו ממוקמים שם הבניינים בהם ישבו ראשי העיר.

לגבי המראה הפלנימטרי, יש לציין שהיו קיימים שני סוגי אגורה: האגורה הארכאית והאגורה היונית
(Joni).

סגנון האדריכלות הראשון הצטיין בבניית דרכים עם אכסדראות, ואילו השני היה בנוי מאכסדראות ממוקמות בארבעת הצדדים. אכסדראות אלה היו מחוברות ביניהן כדי לאפשר מעבר.

האכסדראות, שהפכו לאלמנט בסיסי, מהותי ומאפיין, היו מיועדות להקנות נוחיות לוגיסטית ולאפשר  לאותם אלה שהתגוררו במקום, לקיים את אסיפותיהם לסוגיהן: הדתיות, הפולחניות והפוליטיות וכמו כן לגונן מפני גשמים ושמש קופחת. אותן אכסדראות שימשו גם כמרכזי מסחר.

לאחר הסקירה ההיסטורית הקצרה של המונח אגורה, ניתן להבין מדוע נבחר כינוי זה להיות שם החברה, שמטרתה לתרום להתפתחותם התרבותית והאזרחית של האזרחים, לשם מחקר וחשיפה של המסורות ושל ההיבטים ההיסטוריים-תרבותיים של קאלאבריה (Calabria); כמו כן, מטרתה לעודד הרחבת הפעילויות התרבותיות, כגון: תערוכות אמנות פיגוראטיבית, ירידים,

כנסים, יזמות אומנותית, תיאטרלית ומוזיקלית.